מאת יותם פלדמן
ריקוד השמש / אביתר קופנהגן
בנפש הסולארית מתחוור לנו, שתחת האפשרות ליהנות מאנרגיה אינסופית הנוכחת בצורה הגלויה ביותר בחרה האנושות לחפש את הנסתר, לחפור אל בטן האדמה ולמצוא מקורות אנרגיה שעם הימצאם ברור היה שהם סופיים. סופיים ובכך דומים יותר לבני המוות, סופיים ולכן מולידים את ההבחנה בין שימוש "נכון ומוצדק" לבין שימוש "שגוי ומושחת". במקום להכיר בשפע האדיש בוחרת האנושות את ההתפלפלות על משמעות שמאפשר לה העוני המדומיין.
אודי אלוני 20.08.23
אבל לחגוג את השפע כהיפוך לשפע הקפיטליסטי. מזכיר לי תמיד את זרטוסטרה שעלה להקריב את קורבן הדבש וכאשר הוא משאיר את אהוביו הנחש הנשר והאריה מאחור הוא מתגלגל בצחוק מהדהד בין רכסי ההרים ושואג מה פתאום קורבן יש לי כל כל הרבה שפע לתת לכולם ולא אחסר דבר. כה הפוך ממוסר העבדים של היהדות הישראלית שבשם התקרבנותם שודדים עולם ומלואו.
אודי אלוני 20.08.23
אבל לחגוג את השפע כהיפוך לשפע הקפיטליסטי. מזכיר לי תמיד את זרטוסטרה שעלה להקריב את קורבן הדבש וכאשר הוא משאיר את אהוביו הנחש הנשר והאריה מאחור הוא מתגלגל בצחוק מהדהד בין רכסי ההרים ושואג מה פתאום קורבן יש לי כל כל הרבה שפע לתת לכולם ולא אחסר דבר. כה הפוך ממוסר העבדים של היהדות הישראלית שבשם התקרבנותם שודדים עולם ומלואו.
חיים לוסקי 26.08.23
את המחשבה על ספרונו הנפלא של יותם פלדמן, אפשר להתחיל מהכפולות, שמהוות חלק מהאסתטיקה המיוחדת של הספר, שאולי בסופו של דבר הוא גם יכול להכלל במסגרת ״מסה אסתטית״, למרות שהוא עוסק בחדוות הכיליון ובפחד הקיום. הספר רצוף משפטים יפים ומחשבות חדשות והפוכפיות [לכאורה הפכפכות אבל דרך הלשון], ומאתגר את רוחב האהבה שלנו לג׳ורג׳ בטאיי שהיה כנראה הדמות האהובה ביותר בשנות ה30 וה40, כשפריס ואירופה עלו באש, תרתי משמע.
חיים לוסקי 26.08.23
את המחשבה על ספרונו הנפלא של יותם פלדמן, אפשר להתחיל מהכפולות, שמהוות חלק מהאסתטיקה המיוחדת של הספר, שאולי בסופו של דבר הוא גם יכול להכלל במסגרת ״מסה אסתטית״, למרות שהוא עוסק בחדוות הכיליון ובפחד הקיום. הספר רצוף משפטים יפים ומחשבות חדשות והפוכפיות [לכאורה הפכפכות אבל דרך הלשון], ומאתגר את רוחב האהבה שלנו לג׳ורג׳ בטאיי שהיה כנראה הדמות האהובה ביותר בשנות ה30 וה40, כשפריס ואירופה עלו באש, תרתי משמע.
